רש"י על במדבר ט״ו:כ״ז

רש"י על במדבר ט״ו:כ״ה » « רש"י על במדבר ט״ו:ל׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

בע"ז. דוי"ו ואם נפש מוסיף על עניין ראשון שבעבודת אלילים הוא מדבר:

1 גור אריה פתח ↗

תחטא בשגגה בעבודה זרה. פירוש, אף על גב דכתיב סתם "ואם נפש אחת תחטא", מכל מקום "אחת" דומיא דרבים, דהא רבים בעבודה זרה כדלעיל פסוקים כב-כו, אף "אחת" בעבודה זרה. ועוד מביא רש"י ראיה דלא איירי הכא בשאר חטאים, דהא שאר חטאים מייתי כבשה ויקרא ד, לב או שעירה ויקרא ד, כח כמו שמפרש, וכאן כתיב שעירה בלבד. ואין לומר דהכא איירי בכל החטאים, אף בחטא שאין זדונה כרת, דאם כן יהיה חמור כשאין בו כרת מיש בו כרת, דהתם מייתי כשבה או שעירה, וכאן דווקא שעירה:

2 שפתי חכמים פתח ↗

ובזו קבע לה שעירה. פי' גם זו ראייה שפרשה זו מיירי בשגגת עבודת אלילים, דהא קרבן שגגת יחיד בפרשת ויקרא הוא כשבה או שעירה, ובפרשה זו דוקא שעירה:

2 משכיל לדוד פתח ↗

עז וכו׳ שאר עבירות וכו׳ אע״ג דהנך מילי כבשי דרחמנא נינהו איכא למסבר טעמא קרוב לדעת במאי דאמור רבנן בגמרא פ׳ המצניע מ״ט עיזי מסגן ברישא והדר אמרי כברייתו ש״ע דברישא חשוכא והדר נהורא והנה דבר ידוע דלא כל החוטאים בשוגג שוין דאיכא תרי מיני שוגג יש שוגג שלא בא מחמת פשיעה וההוא קרוב לימחל ואינו מחשיך ולא פוגם הנשמה ויש שוגג כגון שלא למד דהוי קרוב למזיד כידוע אומרם ששגגת תלמוד עולה זדון ואף על גב שזה נמי חשוב שוגג לענין דחייב קרבן מ״מ הוא שוגג חמיר טפי ומחשיך הנשמה וכנגד אלו צוה ית׳ להראות ההפרש בב׳ מיני קרבן כשבה ושעירה אבל שוגג דע״ז אפילו המין הראשון פוגם בנשמה משום חומרא דע״ז והילכך לעולם דינו בשעירה דוקא:

1 תחטא בשגגה. בַּעֲ"זָ:

2 עז בת שנתה. שְׁאָר עֲבֵרוֹת יָחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, וּבְזוֹ קָבַע לָהּ שְׂעִירָה שם:

1 מזרחי פתח ↗

תחטא בשגגה בעבודת כוכבים דאף על גב דתחטא בשגגה סתמ' משמע אי זו עבירה ששגג בה מ"מ כיון דלעיל מיניה בעבודת כוכבים וכתב ואם נפש בו"יו אמרינן וי"ו מוסף לענין ראשון מה ראשון בעבודת כוכבים אף זה בעבודת כוכבים:

2 מזרחי פתח ↗

עז בת שנתה שאר עבירו' יחיד מביא כשבה או שעירה ובזו קבע לה שעירה. פירוש גם זו ראיה שאין שגגת העבודת כוכבים בכלל שגגת כל המצות האמור בויקרא שהרי קרבנה של זו אינו בקרבן כל המצות שבפרשת ויקר' לא בקרבן צבור ולא בקרבן יחיד שקרבן צבור שבפרשה זו הוא פר לעולה ושעיר לחטאת וקרבן צבור שבפרשת ויקרא הוא פר אחד לחטאת וקרבן יחיד שבפרשה זו היא שעירה אחת וקרבן יחיד שבפרשת ויקרא הוא כשבה או שעירה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

והנה רא"ם כבר נדרש לשאלה זו והוסיף שאלה נוספת, זו לשונו: ויש לתמוה, למה אמר: "כל מקום שנאמר 'עגל' סתם - בן שנה הוא", ולא אמר גם כן: וכל מקום שנאמר "בן בקר" - בן שתי שנים הוא, והלא שניהם דברי רבי שמעון ושניהם אמורים פה? האחד הוא העגל שהביא אהרן, והאחר הוא העגל שהביאו ישראל, ולמה הזכיר קצת דבריו של רבי שמעון והניח קצתם? ועוד: למה לא כתב אותו במקומו בפסוק ג "ועגל וכבש בני שנה", אבל המתין הענין בפסוק "ועשה את קרבן העם", שפירש בו "שעיר עזים ועגל וכבש", שאינו אלא אגב גררא? וב"לפשוטו של רש"י" השיב בשם רבי עובדיה מברטנורא: ויש לומר שלרש"י קשה היה בפסוקנו מדוע קרבנות אהרן הכתוב מפרט "את חטאתך ואת עולתך", אבל קרבנות העם, שלושת הקרבנות - שעיר העזים לחטאת, העגל והכבש לעולות - כלולים יחד ב"קרבן העם"? לכן כותב רש"י "כל מקום שנאמר עגל - בן שנה הוא" - לא כרבי שמעון ב"תורת כהנים" הסובר "כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם - בן שנה". כלומר: רש"י סובר אף "עגל בן בקר" - בן שנה. הואיל וגם שעיר עזים בן שנה ראה רש"י במדבר טו, כז, יוצא אפוא שיש מן המשותף בשלושת הקרבנות שהביא הצבור - כולם בני שנה, ולכן כללם הכתוב יחד ב"קרבן העם". מה שאין כן בקרבנות אהרן, העגל בן שנה והאיל בן שנתיים. פ' צו תש"ס

רש"י על במדבר ט״ו:כ״ה » « רש"י על במדבר ט״ו:ל׳